חשיבותה המעשית-מדינית-משפטית בין לאומית -סינתטית- רוחנית-תורנית של הצהרת בלפור מתאריך 2/11/1917 להקמת מדינת ישראל בתהליך הגאולה
משמעותה העצומה של הצהרת בלפור, ברוח ובחזרה היסטורית ("זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר" (שירת משה, דברים לב') כפי שהיתה הצהרת כורש ("כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה." דברי הימים ב' פרק לו'; עזרא פרק א'), וגם ממניעים זהים: "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא" (ציטוט נוסח הצהרת בלפור), מחייבת את תיעודה והודאה לאביר יעקב המעיר[1] עמינו, לצד גיבורי שליחי המצווה ומעשיהם, שהביאה להקמת מדינת ישראל 31 שנה לאחר מכן. עוד מעידה ההצהרה כי קיים ויקיים ה' צבאות הבטחתו המלאה (כמובן לפי התנאי התורה) –לקבלת ארץ ישראל השלמה כולל הגדה המזרחית לירדן (על אף שאין גבולות מוגדרים במלל ההצהרה, היו מפות[2]), כפי שהבטיח הבורא יודע עתידות בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ח-כ"א) לאברהם אבינו: "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת." (והיא חלק הארץ ישראל שתורחב עם עוד 3 ערי מקלט), עד שהספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל, בשנת 1922, צמצם והגביל בפועל (אך לא מבחינת המשפט הבינלאומי) את הצהרת בלפור בקריעת עבר הירדן המזרחי (77% מהשטח לעם היהודי) מתחומי הבית הלאומי היהודי.
בהמשך, בהתכנסה ועידת סן רמו באיטליה אפריל 1920, שאשררה את הצהרת בלפור, והיא עומדת בתוקפה עד היום (אפילו הצהרת האומות 29/11/1947[3] היתה דקלרטיבית בלבד ולא מכוחה ניתן היה להקים מדינה יהודית או פלשטינית). יוצא אפוא, שלא רק שמדינת ירדן לקחה שלא כדין את 77% משטח הגדה המזרחית של א"י, אלא גם הצהרת האומות ב-29/11/1947 היתה חסרת תוקף משפטי להקמת מדינה בפועל - ולכן מלבד שלא מעולם לא נתקבלה החלטה על הקמת מדינה פלסטינאית בשטחי א"י המערבית (וגם מדינת ישראל הוקמה יותר לפי הצהרת בלפור-סן רמו לפי המשפט הבינלאומי).
בכל אופן, עד ספר הלבן השני בשנת 1930, יכלו יהודי כל העולם לעלות לארץ ישראל (כל הגדה המערבית לירדן), ללא הגבלת-מכסת כמות[4].
לרב אלקלעי, שהפיח רוח ציונית מעשית בעולם חרדי הנסמך ופאסיבי בגלל המדרש האנטי-ציוני של שלוש השבועות[5], ויחד עם הרב קלישר הגו ונבאו שהציונות המעשית מתבקשת כעת ומחייבת[6], טרם בוא הגאולה הניסית השמימית[7]. כן פירש נכונה את משמעותה של תשובה לאומית – היא שיבה משורש שיבה לאומית לארץ העם והלאום.
לחיבת ציון ולחלוצי העלייה בפועל – שומעי ומיישמי דבר הקב"ה'[8] (ירמיהו פרק כט'): "כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל כִּסֵּא דָוִד וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה:".
לאליעזר בן יהודה שתיקן את המעוות שהיה גם בימי נחמיה (יג'): "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם". ויפה אומר היום[9] אבשלום קור שטרם חרב בית המקדש השני פסקו חלקים מהעם ומנהיגיהם לדבר בשפת הקודש, וכ-1,700 שנה לאחר מכן, העם חידש את השימוש בשפה העברית, וכן זכה לאחר מכן לעצמאות מדינית בישראל.
לרוטשילד, שחזר בתשובה ציונית בעקבות פרעות 'סופות בנגב', ותמך בכך חלוצי העלייה הראשונה (למעט הבילויים בגדרה שסירבו), עד שקיבל אישית, אולי כנציג היישוב היהודי (היסטורית ותורנית), את ההצהרה (בלפור) מאת הלורד הבריטי בלפור.
לחיים ויצמן, שהגיש את ההצעה להצהרת כזו לממשלת בריטניה בשיתוף עם ההנהגה הציונית בבריטניה, ואמנם חטא כשסירב לתמוך בעליית המונים לארץ ישראל כיוון שחשש מהתנגדותם שתחריף (וגם פעילותו השמאלנית כגון הסכם 'ויצמן-פייסל' עם האמיר פייסל מעולם לא באה לכדי מימוש), אך השכיל לעשות תשובה, להתחרט (התפטר כנשיאהּ הרביעי של ההסתדרות הציונית) ולהודות לאחר מאורעות תרפ"ט, וכך בשנת 1935 כבר תבע מוועדת פיל (שנשלחה לארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט), כי יינתן בישראל מקלט למיליוני היהודים הנרדפים בעולם. שוב חטא כאשר הציע לראשונה את חלוקת ארץ ישראל בין היהודים לערבים.
לשר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, שהיה חובב תנ"ך (הברית הישנה בלשונם השגוי), וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג', וחסידי אומות עולם אלו, וגם רחובות על שמם בירושלים.
/
לצערינו לא השכיל לממש וליישם את זכות העלייה ללא הגבלת כמות עולים יהודים לארץ חמדת אבות[10], והסוף המר שלאחר כארבע דורות (החל מעליית תלמידי הגר"א בשנת [11]1908) של קריאות גאולה לעשות תשובה – עלייה לציון ארץ זבת חלב ודבש, סירבו היהודים לעלות, והעדיפו ללכת נגד הטפתו והזהרתו של הנביא יחזקאל (פרק כ'): "והעולה על רוחכם היו לא תהיה. אשר אתם אומרים: נהיה כגויים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם", באה האנטישמיות עד לשואה. וקריאות הרחבה במאמר על השואה[12].
/
קישור למאמר 'הצהרת בלפור' באתר: http://www.tsedek.com/1/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A8
[1] ספר דברי הימים ב' לו', 22: "וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ--הֵעִיר ה', אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר."; "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה, אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית--מָצִית."; "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא." (ישעיהו נא', נב').
[2]ולמצער ספרי הלימוד של משרד החינוך בישראל לא מציינות זאת במפורש.
להלן מפות של הצהרת בלפור 1917, והחלטת ועידת סן רמו 1920:
http://citizenship.cet.ac.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=20628http://citizenship.cet.ac.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=20628
http://www.edu-negev.gov.il/goel/bet-yatziv/megila/images/m21.jpg
http://www.gplanet.co.il/pictures/uploaded/954557.jpg
http://israelvets.com/picts/nation_reborn/full_size_images/PalestineMap.jpg
http://www.mythsandfacts.org/conflict/mandate_for_palestine/1920-mandate_for_palestine.jpg
http://www.manhigut.org/hebrew/images/palestine.gif
http://jafi.org/JewishAgency/English/Jewish%2BEducation/Compelling%2BContent/Eye%2Bon%2BIsrael/Maps/2.%2BBritish%2BMandate.htm&docid=D4yKllXp_jkvyM&imgurl=http://jafi.org/NR/rdonlyres/BF1CFEE4-915D-437A-8385-B5F9EF1CE445/12067/MANDATE.gif&w=402&h=402&ei=QtsGUr6NLM3zsgatyYCYAg&zoom=1&ved=1t:3588,r:36,s:100,i:112&iact=rc&page=7&tbnh=179&tbnw=179&ndsp=21&tx=81&ty=86">http://www.google.co.il/imgres?start=132&espv=2&es_sm=93&biw=1280&bih=659&tbm=isch&tbnid=ydGKklmPfJVnWM:&imgrefurl=http://jafi.org/JewishAgency/English/Jewish%2BEducation/Compelling%2BContent/Eye%2Bon%2BIsrael/Maps/2.%2BBritish%2BMandate.htm&docid=D4yKllXp_jkvyM&imgurl=http://jafi.org/NR/rdonlyres/BF1CFEE4-915D-437A-8385-B5F9EF1CE445/12067/MANDATE.gif&w=402&h=402&ei=QtsGUr6NLM3zsgatyYCYAg&zoom=1&ved=1t:3588,r:36,s:100,i:112&iact=rc&page=7&tbnh=179&tbnw=179&ndsp=21&tx=81&ty=86
http://www.deliberation.info/what-is-zionism/&docid=ZeStxzE_PtjGxM&imgurl=http://www.deliberation.info/wp-content/uploads/2012/08/The-Balfour-claration.jpeg&w=175&h=300&ei=LdsGUrGKLcLQtAb3oYH4AQ&zoom=1&ved=1t:3588,r:71,s:0,i:297&iact=rc&page=4&tbnh=166&tbnw=97&start=65&ndsp=22&tx=38&ty=131">http://www.google.co.il/imgres?espv=2&es_sm=93&biw=1280&bih=659&tbm=isch&tbnid=vD1EXiPfVY-PMM:&imgrefurl=http://www.deliberation.info/what-is-zionism/&docid=ZeStxzE_PtjGxM&imgurl=http://www.deliberation.info/wp-content/uploads/2012/08/The-Balfour-claration.jpeg&w=175&h=300&ei=LdsGUrGKLcLQtAb3oYH4AQ&zoom=1&ved=1t:3588,r:71,s:0,i:297&iact=rc&page=4&tbnh=166&tbnw=97&start=65&ndsp=22&tx=38&ty=131
[3]מאמר משפטי:http://myths-shatterrealityandfacts.blogspot.co.il/2013/07/blog-post.html .
מאמר של רות גביזון:
http://www.metzilah.org.il/webfiles/fck/file/novemberfinal.pdf
[4] באופן מדהים, גם האנטישמיות זירזה את סילוקינו מארופא ל'פלשטינה', ולאחר מכן זו היתה הגישה-פיתרון של הנאצים ליהודים במשך ה-6 שנים הראשונות, וב'ליל הבדולח' העולם עמד מנגד ללא פתרון הגירה ליהודים, ולאחר מכן ניסיון הסילוק למדגסקר, עד ל'פיתרון הסופי', ה' ימחל חטאינו ורחם עלינו.
[5]במדרש הסותר את מצוות ועקרון התורה על הפסוק בשיר השירים ב' ז', שכביכול נשבע עם ישראל לא לעלות לארץ הקודש (כתובות דף קיא).
[6]" מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים; הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ, אֲקוֹמֵם." (ישעיהו מד').
[7] והאמת היא שיש לפחות שלושה שלבים: ציונות סינתטית ואחריה ציונות מדינית (כפי שכבר קרה בשנת 1948), והיום אנו בסוף הציונות הרוחנית לפי שיטת אחד העם, ובקרוב בימינו נזכה לגאולה השלמה של אדון עולם ימלוך עלינו עם משיח צדקנו מבית דוד עם כל ברכות התורה. בדומה ההיסטוריה חוזרת על עצמה כפי שקרה בתנ"ך, שדוד תחילה מלך בחברון ע"י שבטו, לאחר מכן שיש מספר שלבים: נמלך בסתר ע"י שמואל הנביא, נמלך בגלוי ע"י הזקנים וכל העם, ניצח מלחמות ישראל.. לאחר מכן העלה את ארון הברית, אף שהיה עיכוב בדרך. ולבסוף רק בדור אחריו – בנו זכה לבנות את בית המקדש ולכונן מלכות שלמה ושלום עולמי.
[8]מצוי בנבואת ירמיהו (פרק כט'): "כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל כִּסֵּא דָוִד וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים (לזועה) לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם: תַּחַת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי נְאֻם ה' אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם ה': ", וכן: " לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם. לו,כג וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה', נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם" (יחזקאל לו').
[9]עיתון 'ישראל היום' 25.10.2013: "סליחה שניצחנו".
[10] אף שההצעה קיבלה תוקף משפטי מחייב ככתבה וכלשונה רק משנת 1922, לאחר שהצהרת בלפור הבריטית קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב בוועידת סן רמו [אשר עסקה בעתיד השטחים של האימפריה העות'מאנית לשעבר], ולאחר מכן גם הבריטים חזרו ואשרו (שוב – שנית) באותה השנה את הצהרת בלפור, וזוהי הוכחה כי גם שאפשר להציג שהצהרת בלפור חלה ברוב עוצמתה רק עד הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל, בשנת 1922, שהגביל את הצהרת בלפור והביא לקריעת עבר הירדן המזרחי מתחומי הבית הלאומי, בספר הלבן השני של פאספילד, בשנת 1930 – באבסורד בלתי ייאמן להענשת הנפגעים ממאורעות תרפ"ט, קרי אפשור של עליית המונים (בכמויות של מאות אלפים ומיליונים), גם אם היו עולים מתנגדים, כמו שהיו השומרונים בשיבת ציון של בית שני, כך בהמשך רוח תורנית ציונית היינו מתגברים על המכשולים והאויבים השכנים, וממשיכים לעלות.
[11] ואף לפני - משנת 1740 היו עליות חסידים. תחילה יש אהבת ציון ועלייה מרצון ואמונה דתית (קיום מצווה), ואם לא ממומש יש אנטישמיות.