המושג תורה, שפשוטו הוראה לחיים, מכיל (בסדר עולה) דקדוקי הלכות (ובהן מנהגים), כתרי"ג מצוות (שבראשן עשרת הדיברות), הליכה בדרכיו (שעיקרם צדק משפטי וחסד לחלש) וכתכונות אופי אנושיים וכללי התנהגות מוסריים (סובלנות – ארך אפיים, תמימות) עד לתכלית של דבקות וידיעת הבורא.
ההלכה (האורתודוכסית) כיום, מאופיינת בארבע אמות של הפרט, ופחות על החברה ככלל בהתאמה למציאות (החברתית, כלכלית ומדינית), שמה דגש (מוטעה) על פסיקות רבנים שמבוססות על פסיקות קודמות (כמעט כולם גלותיים) שחלקן הבלתי מבוטל רחוק מפשט המקרא (וכפועל יוצא לרצונו של נותנה), ופחות על ידיעת ה' ויישום ההכוונות העיקריות שהנחו אותנו נביאי ישראל (ללא החלשת תורת משה הבלעדית), בתקופות ומיקומים שונים של העם.
מציאות החיים הבלתי מושגת בשכלנו, כיצד זכויות רוחניות מתקנות את המאמצים הטבעיים, לעיתים מטשטשת את השגת ההיררכיה והאיזונים, ויש הנופלים בלימוד ל"צורבא דרבן ועם הארץ דאורייתא" ובמעשה לאובססיות טפלה או מיותרת("דקדוקי עניות"), שהפכה גדרות/גזרות/שינויים/תוספות לא רצויות לעיקר.
טענת הפסיכולוגים על הדת כאופיום להמונים נכונה. אבל זו לא היהדות שלי, לא היהדות האמיתית. טעות מאוד נפוצה היא להשליך ביקורת נגד שומרי תורה ומצוות בצורה מעוותת (לפחות בעיניהם), אל התורה שכאילו מכוונת לא נכון את לומדיה/המתיימרים לייצגה (מלבד כאמור הטעויות בהבנת התורה ופירושיה השונים).
אילו הפסיכולוגים היו מחפשים את רצון ה' מהכתובים (אייזיק ניוטון עשה זאת באופן מרשים, יותר מהשגותיו המדעיים), לא היו פוסלים את עיקרי האמונה והתורה, אלא באים להאיר את הבנתם ליישומה " קְרָא בְגָרוֹן אַל-תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ; וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם. וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי, יֶחְפָּצוּן; כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן. " (ישעיהו פרק נח'):
מראה מקום |
הטפל/האמצעי |
העיקר – רצון ה' והליכה בדרכיו |
ישעיהו נח' |
הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ |
פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: ...וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; |
ישעיהו סו' |
כֹּה, אָמַר יְהוָה, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי-זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ-לִי, וְאֵי-זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. |
וְאֶת-כָּל-אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל-אֵלֶּה נְאֻם-יְהוָה; וְאֶל-זֶה אַבִּיט--אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ, וְחָרֵד עַל-דְּבָרִי. |
ירמיהו ז' |
כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. .. |
אָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם. |
ירמיהו ט' |
כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. |
כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: |
ירמיה כב' |
הֲתִמְלֹךְ, כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז; אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, |
וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--אָז, טוֹב לוֹ. טז דָּן דִּין-עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב; הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם-יְהוָה. |
מיכה ו' |
בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. ז הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. |
הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ. |
זכריה ז', ח' |
אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ, וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה--הֲצוֹם צַמְתֻּנִי, אָנִי. ו וְכִי תֹאכְלוּ, וְכִי תִשְׁתּוּ--הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים, וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים. |
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לֵאמֹר: מִשְׁפַּט אֱמֶת, שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, עֲשׂוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. יוְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי, אַל-תַּעֲשֹׁקוּ; וְרָעַת אִישׁ אָחִיו, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם...אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, |
עמוס ה' |
שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. כב כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִּיט. כג הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמָע |
וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן. דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע, לְמַעַן תִּחְיוּ; וִיהִי-כֵן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת, אִתְּכֶם--כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. טו שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט; אוּלַי, יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת--שְׁאֵרִית יוֹסֵף |