תוכן

א.                   פתיחה. 1

1. פתיחה קצרה - נרות השבת ונרות חנוכה (שיר: ימי החנוכה חנוכת מקדשנו): 1
2. בין 7 קני מנורת המקדש ל-8 הימים של חנוכה (שיר: הנרות הללו שאנו מדליקים) 2

ב.                   מוטיבים עיקריים. 2

3. המוטיב הראשון: גבורה וציונות. 2
4. המוטיב השני: חג האורות (שיר: באנו חושך לגרש) 3

ג.                    נקודות שונות: 4

5. כוחי ועוצם ידי – שיר: מעוז צור ישועתי 4
6. בית הלל ובית שמאי – האם הולכים וגדלים או פוחתים? 5

ד.                   תוספות רזרווה. 6

7. חידונים. 6
8. תוספות: 6
9. בדיחות: 6

ה.                   מהפכת ההלכה. 7

10. מהתייונות לחשמונאים קנאים וכתות מקפידות על הלכות דקדקניות: 7
11. הקבלה להיום – שנות המדינה והמחלוקות הדתיות והחברות: 8

הרצאת חג החנוכה

א.    פתיחה

1. פתיחה קצרה - נרות השבת ונרות חנוכה (שיר: ימי החנוכה חנוכת מקדשנו):
   • העניין של נרות חנוכה הוא פִּרְסוּם הָנֵס, פִּרְסוּם ההצלה של המיעוט היהודי מהאימפריה היוונית.
   • לכן, המצווה היא להדליק החנוכייה במקום הפונה לרשות הרבים במקום המחבר בין הפרטי לציבורי, בין היחיד לכלל.
   • מי יודעת – מהי ההלכה במקרה ולאדם אין מספיק כסף לרכוש גם נרות שבת וגם נר חנוכה, איזה מהם עליו להעדיף לקנות? הגמרא אומרת: 'נר ביתו (=שבת) עדיף - משום שלום ביתו'.
   • משמעות נרות השבת היא שְׁלוֹם בַּיִת ולכן מצוותו פנימה, על שולחן השבת, במקום בו נמצאים בני הבית. מי שמהדר להאיר ולהשקיע בנכונות משותפת במחוז הפרטי - שְׁלוֹם בַּיִת, יכול לגייס כוחות ולהקרין החוצה - בנרות החנוכה. אין די באירוע מזדמן, או בהתלהבות חד פעמית.
   • התורה אומרת: 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ', ובדומה דרשו חז"ל סדר קדימות: 'עמי ונכרי - עמי קודם, עני ועשיר - עני קודם, ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין'.
   • יהודה לֶיְיבּ גורדון היה מגדולי המשוררים העבריים של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא כתב בשיר מה שהפך להיות סיסמתה של תנועת ההשכלה: 'הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ. נרות חנוכה לעומת זאת, מסמלות את היהדות שיוצאות מהבית, מיום השבת הפנימי ונרות שבת, למרחב החיצוני, לנס הגלוי.
2. בין 7 קני מנורת המקדש ל-8 הימים של חנוכה (שיר: הנרות הללו שאנו מדליקים)
   • לכאורה היינו צריכים להדליק בחנוכה מנורה שדומה למנורת המקדש. אך למנורת המקדש יש שבעה קנים, ואילו לחנוכייה יש שמונה קנים.
   • אלא שיש איסור על העתקת כלי המקדש למקום ולשימוש שאינו בית המקדש, ובפרט איסור על בניית מנורה. המנורה זכתה להיות אחד מסמליו של העם היהודי, הנביא זכריה מתאר אותה עם עלי של זית, ומדינת ישראל הציבה אותו כסמלה הרשמי.
   • חז"ל הסבירו: מה הקב"ה זקוק למנורה במקדש? 'וכי לאורה הוא צריך.. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל'. וזה בעצם הסיבה שמניחים את החנוכייה על-יד הפתח החיצוני של הבית – כדי להראות לעולם את הנס, את זה שהקב"ה מחבב אותנו.
   • המספר שבע הוא המספר הטיפולוגי ביותר של התנ"ך; השבע היא הצד הפנימי, המעגלי. לקוביה יש שישה צדדים, והנקודה הפנימית שבה היא השביעית – כמו יום השבת.
   • בשבעת החודשים הראשונים של השנה המקראית, מהאביב עד תחילת הסתיו בסוכות, חלים כל חגי התורה ושלושת הרגלים, ובהם מביאים את כל תבואת הביכורים.[1]
   • אחד מהביכורים האלו הוא היצהר, השמן של הזיתים. והנה בחנוכה משתמשים בשמן כדי להאיר, והזמן של חנוכה הוא היום הקצר השנה, והלילה הארוך בשנה. זה נקרא גם יום ההיפוך, 21.12 בתאריך לועזי, הוא יום תחילת החורף. מועד זה מתחיל הארכת של שעות היום על חשבון שעות הלילה, עד לראש השנה המקראי, הוא תחילת האביב, שנקרא גם יום השיוויון. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור.
   • שיא החושך מגיע לפני האור, כך גם הפוך, שיא אור הנר רגע לפני שנגמר. מנוע של רכב, נשמת אדם. הבוקר והאור מתחיל לאחר שיא החשכה – בסוף הלילה.
   • שבוע לפני מלחמת ששת הימים, ראש הממשלה דאז לוי אשכול נאם ברדיו וגמגם מהמתח הרב ששרד כאן בארץ. האווירה היתה כבדיחה שנתלתה על שלט בנמל התעופה בלוד: 'האחרון שיכבה את האור'. אבל כידוע, ההפעתה לטובה היתה עצומה, כפי שמתאר הנביא ישעיה: 'הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל'.
   • אז יוצא מהיום השישי הוא קיצת חשוך, היום השביעי הוא פנימי, וביום השמיני יוצאים למעגל חדש של אור.
   • ובדיחה קטנה של חידוד לשון: 'איפה הייתה במסיבת חנוכה חיפשתי אותך בנרות?'.

ב.     מוטיבים עיקריים

3. המוטיב הראשון: גבורה וציונות[2] (שיר – לכבוד החנוכה)
   • בחיים הפרטיים דרוש ויתור וצניעות; תברח מויכוחים ומריבות. שלמה המלך אומר את אחת העצות החשובות ביותר: 'כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב'. שלום זה לא רק בריאות של נחת ורוגע, אלא זה גם כבודו של האדם שאינו מחרחר מריבות ומצטייר ביניהם כטרדן ווכחן, כמו הסיפא של הפסוק שמנגיד ל: 'וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע'.
   • אך ברמה הלאומית של עם ישראל, יש משימות גדולות כמו שמירה על העם והארץ, צריך להיות פייטר. המוטיב הזה נקרא בלשוננו: "ציונות". אחד המאפיינים של יהודה המכבי הוא הנאומים מלאי רוח קרב לעוז ואמונה העוז שהחדיר באוזניי חבריו הלוחמים. אקריא לכם קטע מנאום אחד: 'ויגיע (סירון (המפקד היווני) עד מעלה בית חורון, ויצא יהודה לקראתו במתי מעט. וכראותם את המחנה הבא לקראתם אמרו ליהודה: איך נוכל אנחנו המעטים להילחם עם ההמון החזק הזה? ויאמר יהודה נקל כי יסוגרו רבים בידי מעטים, ואין מעצור לפני שמיים להושיע ברבים או במעטים. כי לא ברוב חַיִל ניצחון המלחמה, ומן השמיים הגבורה. הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו, ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו, והוא ייגוף [יכשיל] אותם לפנינו ואתם אל תיראו מפניהם'.
   • פסח היה במצרים, פורים היה בשושן בירת פרס, שבועות על הר חורב, וסוכות היה במדבר סיני. רק חנוכה הוא החג היחידי שבו קמו יהודים מעטים ונלחמו כאן, בארץ ישראל, על הבית, על הקמת מדינה יהודית.[3] וזה היה נגד האימפרייה החזקה בעולם.
   • בחנוכה נהוג לתת לילדים לשחק בסביבונים. על כל פאה של הסביבון מופיעה אות אחרת מהאותיות נ' ג' ה' ופ', שפענוחן: "נס גדול היה פה". בחוץ לארץ נהוג שה"פ" מוחלפת באות "ש", וכך האותיות מפוענחות כ: "נס גדול היה שם".
   • בצפניה כתוב: 'וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּנֵּרוֹת', והמילה "בנרות" היא בגימטרייה גם כמספר הפעמים שמופיעה ירושלים בתנ"ך – 641. הניצחון החשוב ביותר של החשמונאים וחנוכה הוא כיבוש ירושלים והר הבית, שם חנכו שוב את המקדש, ומכאן שם החג. יש לזה גם מדרש שמחלק את המילה "חנוכה" ל-2 מילים: "חנו" מלשון "חנייה", וכה' זה התאריך בחודש הירחי, ה-25, שבו התחיל החג.
   • גם במלחמת השחרור בשנת הקמת מדינת ישראל – 1948, בן גוריון אמר אמרה מפורסמת על ירושלים: 'נשמתה של ארץ ישראל... אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל', ובפועל גם יצא למבצע נחשון, על שם נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש היה הראשון שקפץ לים סוף, במטרה לפרוץ את הדרך שנחסמה לירושלים והשאירה אותה במצור.[4]
   • הניצחון המדהים הזה השפיע על כ-10 מרידות נוספות שמרדו יהודים נגד הרומאים שהיו האימפרייה ששלטה באזור לאחר היוונים, אלא שמרידות אלו נכשלו או הצליחו חלקית לתקופה קצרצרה בלבד. המורדים שמו לנגד עיניהם את גבורתם ונצחונם של החשמונאים.[5]
   • בספרי החשמונאים אין בכלל אזכור לנס פח השמן, והאגדה הזו מוזכרת רק בחז"ל. יש חוקרים שטענו שבגלל חורבן בית שני והכשלונות הצורבים של המרידות, חז"ל הדחיקו את סיפורי הגבורה, כדי לא לסבול מעוד עונשים של מרידות, וכן דרשו את המדרש הגלותי ביותר: 'לא לעלות בחומה' שאומר שאסור לעלות לארץ ישראל.[6]
   • משמן הזית המשובח עברנו לשמן סויה או שמן מאכל פשוט שממנו מטגנים סופגנייה, שהיא זכר לנס השמן. על הסופגנייה יש בדיחה קטנה: 'שנייה של אושר, ושנה בחדר כושר', ועוד אחת: 'גם אלברט איינשטין לא יודע להסביר איך סופגניה ששוקלת 150 גרם משמינה 2 קילוגרם'.
4. המוטיב השני: חג האורות (שיר: באנו חושך לגרש)
   • בניגוד לעוז הציונות והגבורה, נס פח השמן לא מוזכר במקורות הראשונים של החג, וכך הוא מעביר את עיקר החשיבות של החג מגבורת ציונות לנס שמימי.
   • מה זה נס? איוב אומר לאשתו: 'אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל'. הבריא לא מבין שחיו הם נס עד שחלילה הוא חולה, דומה התפגם: 'אין בעל הנס מכיר בנִסו'. רבי נחמן סבר שכששואלים אותך מה שלומך - ואתה עונה 'רע', אומר לו הבורא: 'זה רע בעיניך?! אראה לך מה זה רע!', אבל אם עונה 'טוב' אומר לו הבורא: 'זה טוב בעיניך?! אראה לך מה זה טוב!'. בגמרא יש דיון איזה פסוק הוא יותר מרכזי וחשוב בתורה: אחד אמר שזה 'שמע ישראל', השני 'ואהבת לרעך כמוך', ואילו השלישי אמר, לכאורה במפתיע, את שני דסרי הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש בבוקר ובערב. אחת הסיבות לבחירת פסוק זה ההוא עיקרון הרציפות וההמשכיות, ההתמדה. יש אמרה שאומרת: 'ההתמדה היא יד ימין של ההצלחה'. המונח "גזירה" משמעותו שיש חיתוך והפסקה של שפע שיורד מלמעה, כמו ברז שעוצר מים מצינור. ואם אין גזרה, אז מה יש? שפע? טוב, עולם של חיים. רוב החיים אנו לא מודעים ומתעמקים בטוב הקיים.
   • בחג האורות הזה אנו מבקשים להאיר גם את האור הלאומי, אור של מורשת ומסורת ישראל, ברוח של אמונה - כדברי הפסוקים: 'סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה'; 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת'. צריך צבא חזק, אך הצבא צריך להיות מסובב על ערכי מוסר, על אמונה וגיבוש לאומי, ולא על גאווה עצמית ורברבנות.
   • שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". ידוע הפסוק ש'כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם', וחז"ל דרשו שבית המקדש הוא 'אורו של עולם'.[7]
   • פתגם ידוע אומר: 'מעט מן האור דוחה הרבה מהחושך', ופתגם אחר אומר: 'חושך אינו יכול לגרש חושך, רק אור יכול לעשות את זה, שנאה אינה יכולה לגרש שנאה, רק אהבה יכולה'. אבל, זה לא קל להאיר:
   • האור מסמל את הטוב, והחושך את הרע. במגילות קומראן יש מגילת תיאור שיטות מלחמה המכונת: 'בני האור נגד בני החושך'. במלחמה הזו נלחמים הטובים – שהם בני האור, כנגד הרעים – שהם בני החושך. כנראה החשמונאים התחברו לחסידים – הם עדת קומראן, ובזכותם ניצחו יחד.
   • העיקרון של הנרות הנדלקים הם עיקרון שמבדיל בין עולם הרוח לחומר: בחומר - אם אדם נותן משהו חומרי, הוא לכאורה מפסיד מאותו הדבר החומרי באותו הרגע. למשל: אם יש אתה נותן אוכל – נשאר לך פחות אוכל; אם אתה נותן כסף – נשאר לך פחות כסף. כמובן שיש ערך ותמורה למתן דברים חומריים, אך בהשוואה לתחום הרוחני - כאשר אדם נותן מלבבו, מחוכמתו, מתמיכתו הרוחנית, כך הוא גדל ומתפתח. כך הם הנרות: כאשר נר מדליק נר נוסף, שני הנרות ממשיכים לבעור באותו הגודל, הם לא מפסידים. אדרבא, הנר שנדלק זוכר את מקור האור שלו.
   • נטבל עם בדיחה קטנה על נרות: 'אירוניה זה שאתה מתעצבן על נר שקשה להדליק אותו, כי יש לו פתיל קצר'.

ג.      נקודות שונות:

5. כוחי ועוצם ידי – שיר: מעוז צור ישועתי
   • המדרש מקביל את עם-ישראל לזיתים בתהליך הזיקוק שלהם: כדי להוציא את המיטב מהזיתים, הוא שמן הזית, צריך לעבור תהליך של שכולל כמה קשיים, שביניהם: מסיק זיתים ע"י הכאת ענפי העץ לנפילת הזיתים, ואז מחיצת הזיתים בבית הבד - עד שמקבלים את שמן הזית המיוחד; וכך הם עם ישראל: מתלכדים ומתאחדים כאשר לוחצים אותנו, בעיקר במלחמות, מאירים את יופיו של האחווה ההדדית בעם. כאשר היינו עבדים במצרים מסופר שקרה תהליך מדהים והפוך מהמצופה: 'וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ'. אתם יודעים איך מחשלים פלדה (כדי להפוך אותה לחזקה יותר מפלדה רגילה)? מפעילים עליה מכבש לחצים.
   • זה מזכיר ומקשר אותנו עם המקור השם "מקבי", שכנראה מגיע מ"מַקָּב", הוא כלי פלדה צר ועגול לדחיפת פין. לאחר מכן השתנה הכינוי של יהודה המקבי מהאות ק' לאות כ', וכך שייכו לו את הנוטריקיון ראשי-התיבות של הפסוק: 'מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'. ומעניינית סגירת המעגל שעד היום הכינוי מכב"י משומש בעיקר לקבוצות ספורט, וכן לאירוע הספורט המרכזי: המכביאדה.
   • ברוב שאר המלחמות של עם ישראל בהיסטוריה, רצו להרוג אותנו, את גופנו. אבל בחג האורות רצו לכבות לנו את האור הפנימי, את הנשמה, את המסורת היהודית, ובסופו של דבר יצא חג שנתן ניצחון של חופש פולחן דתי בישראל, ואורות שממשיכים עד היום.
   • כידוע, לנוח היו 3 בנים: שם חם ויפת. נוח חילק את אדמת העולם ירושה בין שלושת בניו, כאשר כל אחד מהבנים קיבל יבשת אחת, וכך היה בעולם התיק וכך זה גם בימינו: שם הבכור קיבל את אסיה שבמרכזה ירושלים – מרכז העולם (מבניו שנהיו ארצות: עבר – עבריים, אשור וארם); יפת השני קיבל ממערב את יבשת ארופה (מבניו שנהיו ארצות: יוון, ונין מוכר: אשכנז); וחם השלישי קיבל מדרומינו את אפריקה (מבניו שנהיו ארצות: כנען, מצרים, כוש). אלא שלפני כן היה מקרה משפחתי מביך שבו הבן חם חטא לנוח אביו בעניין צניעות לאחר שנוח השתכר, ולכן נוח קילל את ילדו של חם: כנען, ובירך את שם ויפת. הברכה לשם ויפת היא מעין הפירות מול הפרחים: שם מסמל את הפרי, את התוכן המהותי, שם מלשון נשמה, הרוח הפנימית: 'וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם', כמו 'וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים'. לעומתו יפת קיבל את האסטתיקה חיצונית: 'יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת'. פרחים זה נחמד, אך העיקר זה הפירות, ההמשכיות המהותית. (כדאי לקחת מפת ביטינג).
   • בפיוט מעוז צור ישועתי, המשורר מייחד בית לכל גלות, ולהצלה המיוחדת לה. המחרוזת הראשונה, שכתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבניית בית המקדש ("תיכון בית תפילתי") ומייחל טבח לאויבי ישראל, ה"מנבחים" עליו וחורצים לשונם כנגדו. שאר טורי המחרוזת מתארים את הפעמים שבהן נגאל עם ישראל מידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת על יציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת על גלות בבל ושיבת ציון, המחרוזת הרביעית מספרת על נס פורים, והמחרוזת החמישית מספרת על נס פך השמן. אנו נשיר רק את הבית הראשון והאחרון של חנוכה.
   • הדברים דומים למשפט מתוך ההגדה של פסח: 'וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם'.
   • בשנת 1970 נעמי שמר הוזמנה לבקר במעוז (מחנה) צה"ל על קו תעלת סואץ. שם הראו לה חנוכה ענקית עשויה תרמילי פגזים. שמר חזרה הביתה וכתבה את השיר 'שבחי מעוז' שכמעט נבואי: מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח, אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות, ובנקרות צורים ובמחילות עפר, אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי, צופה בי מבקש נפשי – האויב המצרי.
   • ולמה שיר זה כנבואי? 3 שנים מאוחר יותר, מבקש נפשי – חיילים מצרים חצו את התעלה, כבשו את המעוזים, וכך התחילה מלחמת יום כיפור. זה שיר הלל לצה"ל, בדומה להלל לקב"ה ולחשמונאים. צומחים מאותו גזע. את השירים האלו נאה לשבח.
6. בית הלל ובית שמאי – האם הולכים וגדלים או פוחתים?
   • בית שמאי ובית הלל נחלקו איך מדליקים את החנוכייה? האם ביום הראשון מדליקים נר אחד וביום השמיני את כל שמונת הנרות – כפי שהתקבל להלכה וכך נוהגים היום, או כדעת בית שמאי - הפוך, ביום הראשון מדליקים את כל שמונת הנרות, ובכל יום הולך ופוחת עד שמדליקים נר אחד ביום השמיני. אמנם לא נוהגים בהלכה זו, אך ישנה דעה בשאחרית הימים ההלכה תחזור להיות לפי דעתם של בית שמאי.
   • ואפשר להסתכל על מחלוקת זו גם באופן כללי: האם אנו הולכים ומגדילים אור או ממעטים את האור? האם השיא הוא בהתחלה או בסוף?
   • בספר החשמונאים מצוין ששמונת ימי החג הם העתק של חג הסוכות. על סוכות כתוב בתורה שהיו מקריבים סה"כ 70 פרים, אך ביום הראשון 13 והלך ופחת עד שביום האחרון רק 7. זהו חיזוק לדעתם של בית שמאי, ובאמת סעודת ערב החג של סוכות היא יותר חשובה גם בימינו, מאשר הסעודה בסוף החג, שמסורתיים פחות מקפידים עליה.
   • ישנו עיקרון הלכתי שאומר: 'מעלין בקודש ואין מורידין בקודש'. וכך התורה אומרת על המבוגרים: 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן'. היום כבר מתביישים להיקרא "זקן", יש מונחים יותר פוליטיקלי-קורט: "קשיש", "גיל זהב", "אזרח ותיק", אבל פעם ובעולם המסורתי הזקן הוא החכם, המנוסה, זה שקמים לכבודו, זה שלא מסתכלים לו בעיניים. בציניות אפשר לומר שגם היום לא מסתכלים לזקנים בעיניים, אבל זה בגלל שהעיניים של הצעירים דבוקות לפלאפונים שלהם..
   • סך כל הנרות שמדליקים בשמונת הימים ללא השמש הוא 36, וזהו מספר טיפולוגי שידוע בעיקר כ-לו' צדיקים. צדיקים אלו זוכים להסתכל באספקלריה המאירה.
   • מקרה בגמרא שבא אדם להתגייר אצל שמאי וביקש ללמד לו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, שמאי גירש אותו, מה שאין כן כשבא להלל - הוא קירב אותו. לדעת שמאי צריך להסיר עמדות פסולות קודם קבלת התורה ולכן אי אפשר לקבל אדם כזה שחושב שאפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת. אבל הגישה של הלל היא לקרב אותו, ללמד אותו תורה, עד שמתוך ידיעתו בתורה הוא יפרוש מהעמדות הפסולות וישאר רק כל מה שהוא מילא את עצמו כדי לגרש העמדות החשוכות.

ד.     תוספות רזרווה

7. חידונים
   • מילים עם נר: חבר של אברהם אבינו: ענר; נר שדלק בבית המקדש: נר התמיד; נר שמשמש לעילוי נשמת נפטר: נר נשמה; מכשיר לעישון: נרגילה; לומד ממנו: נר לרגליו; חיפש מאוד: חיפש בנרות; ימה בישראל: כנרת; כינוי לצדיק: נר ישראל; מטבע ירדני: דינר; שלטון יחיד: מונרכיה.
8. תוספות:
   • מדליקים כשיש הכי הרבה אנשים, ולא דווקא בשקיעה. דומה שהאור מגיע אחרי שיא החושך.
   • מגילת אנטיוכוס.
9. בדיחות:
   • חנוכה – החג היחיד שבו אתה יכול להיות עם אבקה לבנה מתחת לאף, ושוטר יגיד לך בתיאבון חחח
   • https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/596560
   • http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=32027
   • הנר השמיני מכונים: 'זאת חנוכה', על שם הפרשייה שקוראים באותו יום בתורה, שמתחילה במילים: 'זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ'.
   • לפי ספרי החשמונאים, חג החנוכה נחגג 8 ימים בהעתקה מחג הסוכות שאורכו 8 ימים.
   • האדם המוסרי שואף כל חייו לחזר את מידותיו ואת רוחו, כדי שיוכל לעמוד בניסיונות וקשיים, בתקווה שאלו לא יבואו. בן סירא אומר: 'אוי ללא מחזיק בתומתו, כי מה יעשה ליום פקודה'.
   • האור הוא מראשית הבריאה וההבחנה הגדולה ביותר: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ'. מרתק שגם מהתיאורייה המדעית טוענת שבתחילת המפת הגדול היו כדורי האש קדומים שנבלעו בפלסמה – שזה המאפיין הפיסקאלי שלה.
   • הנביא ישעיה מתאר את האור הראשוני עם האור הצפוי באחרית הימים: 'הָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים'.[8]
   • וכאן נשאלת השאלה: האם החושך הוא היעדר של האור, או בריאה וכוח בפני עצמו?
   • יוון משולה לחושך על פני תהום, החוכמה היא לדעת לאור יותר אור, ולהבדיל בין האור לבין החושך, בין הטוב לרע.
   • זוהי רוח מאירה גם לשלום, שכן מהות האור הוא משמן הזית במקדש, הוא מקום התפילה והשלום הבינלאומי: 'כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים'.

ה.    מהפכת ההלכה

10. מהתייונות לחשמונאים קנאים וכתות מקפידות על הלכות דקדקניות:
    • חג החנוכה הוא החג הראשון שהתווסף לאחר חתימת התנ"ך. ישנו חג אחד שהתווסף לאחר תורת משה והוא בתוך התנ"ך – חג הפורים, לאחר חג הפורים שכן מצוין בתנ"ך, אך אינו בתורה:
    • התקופה היא אמצע ימי בית שני, השלישי הראשון של המאה ה-2 לפנה"ס, כ-140 שנה לאחר שהאימפרייה היוונית כבשה את רוב העולם.
    • המאפיין של התרבות היוונית היה להתמזג עם תרבויות אחרות, לאמץ את האלים שלהם, מעין אבולוציה דתית. אך זו הסתירה המחלוקת הגדולה ביותר בינה לבין הדת היהודית, כי התורה אוסרת על קרבה לנכרי, על חיתון עם עמים אחרים, כמובן על עבודת אלילים.
    • למרות זאת, התרבות היוונית הצליחה לסחוף אחריה את רוב העם שהתיוון, וכך נוצרה מחלוקת בין שני קבוצות וזרמים בתוך היהודים: אלו שביקשו לשמור על מסורת האבות, לעומת אלו שהקלו במסורת האבות והתמזגו עם התרבות היוונית.
    • ספר החשמונאים ב' מתאר למשל שהיית מתבייש עם סממנים יהודיים ברחוב שלא ישמיצו אותך, דבר שקורה גם היום בעיקר בארופא.
    • למעשה, רוב העם התיוון – איבד את יהדותו.
    • נשארו שומרי מצוות רק חסידים ששמרו על טהרה גבוהה, היתה להם אפילו נבואה, התרחקו ואפילו מצוינים בשמם כחסידים בספרי החשמונאים.
    • הניצחון הביא למהפך בכך שלא נשארו מתיוונים כלל במחצית השנייה של המאה ה-2 לפני הספירה.
    • למעשה, ההתיוונות הרבה לעומת חיסולה של ההתיוונות, אלו שני המאורעות שהיוו את המהפך הגדול ביותר שהיה אי פעם בעם ישראל. עם זאת, אלו התהליכים שעמ"י חווה מיום לידתו ועד היום, רק בעוצמות נמוכות יותר, ובכללו נכללים מלחמות התרבות של המערב מול המזרח, המסורתיות השמרני מול הפוסט-מודרניות, הימין מול השמאל, הדתי מול החילוני וכדומה.
    • ולא רק לא נותרו יהודים מתיוונים, החשמונאים גירשו או גיירו את הנכרים שגרו תחת האימפרייה החשמונאית שהתרחבה. כך למשל יוחנן הורקנוס גייר את האדומים. אחד מהצאצאים שלהם הוא הורדוס שזכה למלך בישראל בתקופה שאחרי החשמונאים, והנצרות מספר שהוא מת ביום שישו נולד. הורדוס ידוע כמנהיג אכזר, והסיפור הנוצרי מספר ש"כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר: 'עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו'".
    • תקופה זו גם היא תחילת ייסוד ההלכה. חג חנוכה עצמו מכונה עד היום 'תקנת סופרים', כלומר מצווה של סופרים לאחר מצוות התורה והנביאים, ובאמת הוא החג הראשון לאחר שנגמר התנ"ך.
    • כל שאר השינויים ההלכתיים והמהפכות מאז הם רק קצף על פני המים. שינויים ניו-אנסים קטנים. זה גם ההבדל בין העולם הדתי שלנו לעולם התנכ"י, והנכון הוא להבדיל את התקופות לא בין בית ראשון לשני, אלא עד חנוכה ואחרי חנוכה.
    • מאז חנוכה נשאר בסוד כמוס אדיר לגבי ההלכה וההגמוניות שהיו מאז ועד עד לימי הפרושים ביבנה: מה היתה הלכת החשמונאים? מה ספרותם של הכוהנים? מה הספרות האוטנטית של הצדוקים? מי היו ההגמוניה השלטת ברוב התקופה הזו? מה היה אופיה הדתי והמדיני?
    • במקום זאת השלמנו זאת מאגדות של חז"ל שכנראה יותר חלקיות ומטעות מאשר מאשר מאפיינות נכונה את ההגמוניות וההלכה בתקופה החשובה הזו. עיצבנו סיפורי עם עד שמאמינים שחז"ל הם מעבירי המסורת, במקום החסידים והכוהנים שהיו במרכז ייסוד ההלכה ועיצוב היהדות עד שהתפוררה וחז"ל אספו פירורים ממנה.
11. הקבלה להיום – שנות המדינה והמחלוקות הדתיות והחברות:
    • החשמונאים השיגו תחילה חופש פולחן דתי, לאחר מכן ביטול המיסים של האימפרייה היוונית, לאחר מכן עצמאות מדינית – שמעון התרסי מונה להיות נשיא המדינה, ואחריו נכדיו כבר המליכו עצמם למלכים.
    • אבל כ-100 שנה לאחר תחילת הנצחונות של ראשוני החשמונאים, המחלוקות בין הכתות של הפרושים והצדוקים, לצד מריבות ירושה בין צאצאי המלכים, הביאו למלחמות אחים.
    • האימפרייה הרומית שבאותה העת הרחיבה את שליטתה במזרח התיכון, ניצלה את השעה והחולשה בישראל, וכבשה את ישראל.
    • לחז"ל ישנה הלכה ש'טומאה דחויה בציבור' (פסחים כז'; עט') ומקצת הרבנים מתרצים זאת שלמרות שהחשמונאים יצאו ידי חובה בכל שמן, גם טמא, הרי שהם הידרו במצווה.
    • סדר הדלקת נרות החנוכה מדגיש נקודה זו ביתר שאת. איננו מדליקים בכל יום אותו מספר נרות, אלא הסדר הוא שמוסיפים מיום ליום: ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני - שני נרות, וכך הלאה. בכל יום מוסיפים ומגבירים את עוצמת האור עד אשר מגיעים, לכאורה, אל השלמות - אל היום השביעי, שבו מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת הנרות של מנורת בית-המקדש. אולם מיד למחרת אומרים לנו: הדליקו נר נוסף - נר שמיני!

 

[1] ישנם 4 מועדי ביכורים: שעורה, חיטה, תירוש וזית, ואת הזיתים הראשונים קוטפים בחודש החמישי, וכאן יוצא שמשתמשים בהם בחודש השמיני, בזמן שיש הכי הרבה חושך ביממה.

[2] לחג החנוכה יש שני מוטיבים עיקריים, שהם אקטואליים גם בימינו:

[3] 8 הקרבות של החשמונאים קרו כולם באזור יהודה ושומרון, לב הארץ שבה התרחשו גם רוב אירועי התנ"ך.

[4] עוד מדברי בן גוריון אודות היחס לירושלים: 'אם יש לעם ולארץ נשמה – הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל ושל העם היהודי. אנו יודעים מה היא ירושלים לנו – מאז דוד המלך ועד היום. אין עיר בעולם, אפילו לא אתונה ורומא, שמילאה זמן כה רב תפקיד כה גדול בחיי עם, כפי שמילאה ירושלים בחיי העם היהודי. הזיקה הנפשית העמוקה למולדת הקדומים של ישראל, לירושלים וללשון העברית, שבה נתחבר ספר הספרים, אלה הם המעיינות העמוקים והנאמנים, שמהם שאבו פזורי ישראל את הכוח המוסרי הנפשי בגולה לעמוד מאות בשנים בכל קשיי הנכר ולהתקיים עד בוא הגאולה הלאומית'.

כך החשמונאים הצליחו לבטל את השליטה הצבאית היוונית בארץ, טיהרו את המקדש, כאשר הרכיבו מנורה זמנית והדליקו אותו במעט שמן טהור שמצאו, חגגו 8 ימים את חנוכת המקדש מחדש, ומינו כוהן גדול. לאחר מכן היוונים ויתרו על המיסים, בהמשך מינו את שמעון התרסי כנשיא, נכדיו כבר מינו את עצמם למלכים והמשיכו בהרחבת גבולות הארץ, כולל גיור או סילוק נוכרים שגרו כאן בארץ. החשמונאים הטביעו מטבעות של מלכות מלכי ישראל, וגיבשו את הלאומיות הממלכתית והדת המדינית והפרטית.

[5] לכן כך התחיל יוספוס את ספרו 'מלחמות היהודים'.

[6] יתכן וגם כי החשמונאים היו מכת נגדית – צדוקים.

[7] ובפרט על מנורת בית המקדש שאינ 'כי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל'.

[8] ישעיה מוסיף ומציין: 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יי עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה', אבל זה כאן אצלנו, כי לפי מגילת חוכמה מקומראן מתואר כך להפליא: 'הוא ב̇רא חשך̇[ וא]ו̇ר לו  ו̇במעונתו אור או֯רתם וכל אפלה לפנו נחה ואין ע̇מו להבדיל ב֯י̇ן האור לחשך כי לבני[ אד]ם֯ הבדילם לא[ור‏] יומם ובשמש לילה ירח וכוכבים'.

כניסות: 978