הזמן הנכון למניין מוקדם ויתרונותיו
תוכן עניינים אוטומטי (לחץ על הכותרת למעבר לפרק)
א. זמן המניין הנכון לתפילת ערבית של ערב שבת: 1
ב. זמן תפילת ערבית ביום חול אינו כמו ערב שבת: 1
ג. יתרונות מניין מוקדם (בעיקר בקיץ): 1
'רמינהו [משליכים, מביאים מן התוספתא] שכך שנינו בה: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית — משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות.. משעה שקדש היום בערבי שבתות, [אלו] דברי ר' אליעזר'.
הערות:
1. לאכול בשר בלילה- ביומא עה ע"ב נאמר: "ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע"... מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה. וכ"כ במ"ב או"ח סי' קנז ס"ק ד: "טוב שישים אכילתו ביום קלה מבלילה".
2. לאכול בשר וכל מאכל אחר לאור הנר ולא בחשיכה- והאמר אביי: האי מאן דאית ליה סעודתא - לא לאכליה אלא ביממא! -כעין יממא קא אמרינן (כלומר נכון לא לאכול בלילה אלא לאחר שקיעה במעט או לאור האבוקה כדברי רש"י כלומר לאור הנר. וכן נאמר במדרש שכל טוב (בובר) לשמות פ"טז: ולחם בבקר לשבוע. מן הלחם חייב אדם להשביע את נפשו, מלמד שאין השביעה אלא בראיית עינים, וכן אמר קהלת "טוב מראה עינים מהלך נפש" וכן אמרו רבותינו לא יאכל אדם תבשילו לערב אלא לאור הנר, שכן הסומין אוכלין ואינן שביעין, ועוד שמא תפול זבוב או שאר דבר איסור ואינו רואהו".
3. לא לאכול בשר פעמיים ביום- ד"א "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע". מכאן שאין דרך אדם ליכל בשר שתי פעמים ביום".
4. לקבוע זמני סעודה ולא לאכול בין הארוחות- ובגמ' יומא שם: אמר רב אחא בר יעקב: בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה, עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה. ומדבריו למדנו שאין לאכול בין הארוחות.
5. לא להרבות באכילת בשר- חולין פד ע"א: נאמר אשר יצוד צד חיה- למדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. ומקורו בספרא אחרי מות ובתוספתא בערכין ד: רבי אומר לימדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זו- פירוש רש"י: כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני. וכ"כ הריטב"א: כלומר אחר יגיעה וטרחה ולעתים רחוקות".
6. לא יאכל אלא כשהוא רעב: "כי ירחיב ה' את גבולך..וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר(דב' יב כ)- למדה תורה דרך שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון(שהוא מרגיש שהוא זקוק לכך ולא דרך גרגרנות). ובמדרש תנאים לדברים: אלא לתאוה. ושם מובאים הדברים בשם ר"א בן עזריה. וכן פסק הרמב"ם הל' דעות ד,א: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא".
7. אך גם לא ימתין מלאכול אם הוא רעב וישתדל לאכול מיד כדברי בר קפרא בברכות סב ע"ב: בר קפרה הוה מזבן מילי בדינרי: עד דכפנת - אכול, עד דצחית – שתי" ודומה לכך הנאמר בתלמוד שבת י ע"א ונפסק בשו"ע סי' קנז: כשיגיע שעה רביעית יקבע סעודתו; ואם הוא ת"ח ועוסק בלימודו, ימתין עד שעה ו', ולא יאחר יותר דהוי כזורק אבן לחמת(כדי שתראה מלאה ביין אך אינו אלא אבנים- של"ה) אם לא טעם מידי בצפרא" ופיר' רש"י בשבת: "קשה לגוף, ולי נראה: לא קשה ולא יפה". אך בתוספות פסחים קז ע"ב: אבל כשלא אכל כלל ונתיאש אין לבו נמשך אחר אכילה והוי כזורק אבן לחמת". וכן נקטו רוב הפרשנים ששוב אינו שבע מאכילה זו כ"כ.
8. לא יאכל אדם בשר וכדו' אלא לפי מידת הונו ויכולתו הכלכלית: וזבחת מבקרך ומצאנך, יכול יזבח כל בקרו ויאכל, כל צאנו ויאכל - ת"ל מבקרך - ולא כל בקרך, מצאנך - ולא כל צאנך; מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה: מי שיש לו מנה(מאה דינרים)-יקח ללפסו(כמו לאילפסו- קדירתו) ליטרא ירק, עשרה מנה - יקח ללפסו ליטרא דגים, חמשים מנה - יקח ללפסו ליטרא בשר, מאה מנה - ישפות לו קדרה(של בשר) בכל יום. אינך אימת? מערב שבת לערב שבת, אמר רב: צריכין אנו לחוש לדברי זקן. א"ר יוחנן: אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו - מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני. א"ר נחמן: כגון אנו - לווין ואוכלין". וסיכם זאת הרמב"ם בהל' דעות ה,י: "צוו חכמים בדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר, דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת, ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום אוכל, צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבש כראוי לו ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו"(ומקור המימרא בהמשך הגמ' בחולין שם).
9. לא לחנך בנו לשתיית יין ואכילת בשר: וחיים לנערותיך(משלי כז כז) אמר רב נחמן..: תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם לבנו(ובילקוט משלי גרס "לבני ביתו" וקצת נראה שכן גרס רש"י כאן) בשר ויין. רש"י: לנערותיך- לבני ביתך למד דרכי חיים להסתפק במזונות קלים".
10. אורח מגישים לפניו האוכל המשובח תחילה והולך ופוחת מרמתו בכל יום ושמא ע"י כך יבין ששהותו המתמשכת קשה על בעל הבית: נאמר בפ' פנחס שקרבנות מוסף החג הולכים הפרים המוקרבים ופוחתים ודרשו במדבר רבה פ' פנחס: "מה ראה להיות פוחת כל יום למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות שאם ילך לאכסניא וקבלו חברו יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות ב' מאכילו בשר בשלישי מאכילו דגים ברביעי מאכילו ירק כך פוחת והולך עד שמאכילו קטנית. ואמנם בתנחומא בובר שם סי' טז גורס שרק ביום השלישי מאכילו בשר: "ובשני מאכילו דגים, בשלישי מאכילו בשר, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קיטנית."
https://www.google.com/search?q=%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%9D+%D7%91%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA+%D7%A9%D7%91%D7%AA&oq=%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%9D+%D7%91%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA+%D7%A9%D7%91%D7%AA&aqs=chrome..69i57&sourceid=chrome&ie=UTF-8
https://bills.tsedek.com/torah/138-early-minyan
למאמר קשור באתר: 'הצעות לתיקונים בתפילה בבתי כנסת': https://bills.tsedek.com/torah/120-prayer
כניסות: 773