עשרת עיקרי העובדות הציוניות האקטואליות לסיפוח איוש למדינת ישראל:

1) זכויות ייחודיות של עם ישראל בארצו: עם ישראל היחידי שקיבל תורה[1], ובה את נחלת ארץ ישראל[2], ואכן התיישבנו בא"י לאחר יציאת מצרים (לעומת מדינות רבות שכבשו שטחיהן ללא זיקה היסטורית[3]), ומאז לא התיישב שום עם או קבוצה או כת אחרת בא"י[4], ולא קיבלו זכות קניינית-משפטית בא"י או אפילו באיו"ש[5].

2) הזכויות של עם ישראל לעולם לא בוטלו או נקטעו: עם ישראל נלחם (ולא ויתר) על זכותו המשפטית התיישבותית בארץ ישראל, החל מתקופת השופטים, דוד המלך ושאר המלכים, הצהרת כורש ושיבת ציון, החשמונאים, הזרמים בסוף ימי בית שני, בר כוכבא וחבריו, עד לציונות המודרנית, כולם המשיכו להיאבק על זכותו של עם ישראל בארצו, ולכן אין הפסקת זכויות או העברתם לעם או קבוצה או כת אחרת בארץ ישראל, למעט הסכמי אוסלו ודומיהם בעשרים שנה אחרונות שעדיין בתוקף. כך גם, עשרות החלטות של האו"ם ולפניהן אימפריות אשררו זאת[6].

3) גבולות ארץ ישראל: למרות שבתקופת התנ"ך ובהצהרת בלפור ובוועידת סן רמו ניתן לעם ישראל זכות גם על הגדה המזרחית של הירדן, כיום על הפרק והדרישה היא להמשיך את הזכות וההתיישבות רק בכל הגדה המערבית לירדן. יצויין שהציונים החלוצים היו בגישה ובפעולות של קביעת הגבולות ע"י התיישבות בכל מחיר, וכך היה למשל בגליל העליון.

4) אזור יהודה ושומרון הם לב המדינה והגנתה: מהווים את עיקר ממלכת יהודה וישראל מתקופת התנ"ך-המקרא (מתקופת מהמקרא-תנ"ך השתמרו כ-180 שמות של יישובים בשפה הערבית {ועוד רבים מתקופת בית 2 והמשנה}), ועד היום שטחי איו"ש מהווים הפרדה וטווח הגנה[7] מפגיעה בירושלים ובמטרופולין מישור החוף, באם יהיו בשליטת הפלסטינאים שישתמשו בטילים. כמו כן, רוב היהודים ברחו (למשל כשירושלים היתה מחולקת) ויברחו ממגורים בקרת גבול עם הפלסטינאים, ולכן גבולות מצומצמים יהוו קיבוץ יהודים באזורים שמרוחקים מאיו"ש.

5) השלכות מלחמת העצמאות 1948: הערבים והפלסטינאים לא הסכימו להצעת האו"ם 29/11/47 לקבל את המדינה שלהם לצד מדינת היהודים, ולכן הצעה זו איבדה תוקף משפטי באי-מימושה, הערבים והפלסטינאים פרצו במלחמה ולכן הם אשמים ונושאים בתוצאותיה (הן לפי המשפט הבינלאומי), הערבים והפלסטינאים הפסידו במלחמה ולכן הם אשמים ונושאים בתוצאותיה (הן לפי המשפט הבינלאומי), רוב מוחלט של הערבים והפלסטינאים בישראל ברחו[8] ולא גורשו ולכן אינם אמורים להיחשב פליטים[9] וכן אין להם זכות שיבה, יהודיי ארצות הערב היו רבים מהערבים והפלסטינאים בישראל והן כן גורשו במהלך ולאחר המלחמה[10] ללא הכרתם כפליטים תוך שערבים השתלטו והחרימו את הקרקעות הרכוש של היהודים ללא קיזוז של הקרקעות והרכוש של הערבים והפלסטינאים שהיו בישראל.

6) הדמוגרפיה[11] באיו"ש אינה מאיימת על ישראל להיות מדינה דו-לאומית: בשנים האחרונות הריבוי הטבעי של יהודים לצד ההגירה החיובית לאיו"ש – מול ההגירה השלילית של פלסטינאים מאיו"ש למדינות ערב ושאר העולם לצד חילון והפחתה בכמות הבאת ילדים למשפחה, יוצא שהדמוגרפיה של איו"ש (בין יהודים לערבים ופלסטינאים) דומה-קרובה לדמוגרפיה הכללית בכל מדינת ישראל (למעט עזה), ולכן אין בנקודה זו פגיעה או חשש (למדינה דו-לאומית או לחוסר איזון דמוגרפי).

7) רוב הפלסטינאים – 70% - 11 מיליון, גרים במדינת ירדן וזוהי מדינתם: ולכן הפתרון הפשוט והמתבקש הוא לקבץ את כל הפלסטינאים למדינה שכבר רובם נמצאים בה - ירדן, ובה גם אין מחלוקת על הבעלות על הקרקע.

8) הפלסטינאים אינם נאמנים למדינת ישראל כפי שהיו היהודים בגלות: היהודים שחיו הן בארצות ערב שילמו מיסים גבוהים מהאזרחים הערבים ואילו הפלסטינאים לא משלמים מיסים, היהודים באירופה שירתו בצבאות המדינות ואילו הפלסטינאים נלחמים בצבא הגנה לישראל ומבצעים פיגועי טרור נגד אזרחים, היהודים בכל הגלות פיתחו את המדינות והממשל ואילו הפלסטינאים הורסים תשתיות וחותרים נגד הממשל ומחנכים את העם וילדיהם לשנאה ורצח היהודים ובונים בתי ענק ללא אישורים כחוק.

9) כל הסכם שמדינת ישראל חתמה עם הפלסטינאים הופר באופן יסודי הרבה פעמים ונכשל טוטאלית: ההסכמים אינם מכובדים ע"י ההנהגה והעם, ששניהם ממשיכים להטיף שנאה[12] ועד לפעולות מחתרתיות וטרור נגד ישראל, ולכן אין טעם להמשיך בהסכמים כאלו, ויש להודיע על ביטולם.

10) הפלסטינאים במדינת ישראל מקבלים את התנאים הטובים ביותר ביחס לפלסטינאים במדינות ערב: הפלסטינים מקבלים יחס קשה בכל המדינות הערביות שהם שוכנים[13], ואילו דווקא במדינת ישראל (שרוב העולם מטיף נגדנו על כיבוש אכזר) הם מקבלים יחס טוב יותר, אך בפועל התנהגותם הפוכה: הם מתאכזרים ומפגעים במדינת ישראל, ותומכים במדינות הערביות.

  • המסקנה העיקרית היא שאין למסור את איו"ש למדינה פלסטינאית או בהסכם דומה, אלא לספח את איו"ש למדינת ישראל (כמו שעשינו לרמת הגולן), ולהחיל את חוקי מדינת ישראל על כל היישובים היהודיים בשטחי יהודה והשומרון.

המאמר כולל הרחבות בהערות שוליים בתחתית הדף (מטרת המאמר לתמצת בראשי פרקים), וניתן לעיין במאמר מורחב שעדיין בעריכה: http://www.tsedek.com/torah/zionism

\

הצעת החוק קובעת כי מרגע כניסת החוק לתוקף גם יבוטלו כל ההחלטות על הגבלת הבניה במקום. "בו בזמן שממשלת ישראל מנסה להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, הם, מצדם, מקדמים הכרה והכרזה על מדינה פלסטינית באזור יהודה ושומרון, ובכלל זה שטחי בקעת הירדן, המהווים שטח עצום בגבולה מזרחי של המדינה עם חשיבות אסטרטגית ביטחונית עצומה", נכתב במטרות הצעת החוק. "זאת ועוד, ידגיש החוק כי לממשלת ישראל אין רצון לשלוט על ישובים שבהם תושבים פלסטינים".

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "החלטה זו, מקורה בשיקולים מדיניים וביטחוניים בלבד, מאחר שיישובי ושטחי בקעת הירדן מהווים את קו ההגנה ביטחוני אסטרטגי של מדינת ישראל בגבולה המזרחי הארוך".

עוד נכתב כי "לאור העובדה כי העמדה של ממשלות ליכוד בישראל הינה כי בכל הסדר מדיני עתידי יוותרו הישובים היהודיים בבקעת הירדן, כולל צירי הביטחון אליהם, בתחום השליטה של מדינת ישראל, ותוחל עליהם הריבונות הישראלית, הרי שחובה לשמור על חיי התושבים המתגוררים בישובים הללו".

http://www.hayozma.org/SiteContent/Pdf/03_rtl.pdf

http://lajshov.wordpress.com/2012/05/13/annex-yesha/

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של  חברת הכנסת             מירי רגב

                                                                                   

                                                          פ/3302/18                              

הצעת חוק החלת החוק הישראלי על כל היישובים היהודיים בשטחי יהודה והשומרון, התשע"א–2011

מטרה

1.

מטרת החוק היא להחיל את החוק הישראלי על כל היישובים היהודיים ביהודה והשומרון.

תחולה

2.

המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטחם של היישובים המנויים בתוספת ובצירי התנועה המובילים אליהם, כמפורט בתוספת.

ביטול החלטות ממשלת ישראל

3.

(א)        לא תוטל הגבלה על בנייה ביישוב המנוי בתוספת משיקולים מדיניים, אלא באישור הכנסת.

(ב)        החלטה כאמור בסעיף קטן (א) שהתקבלה ערב תחילתו – בטלה החל מיום תחילתו של חוק זה.

(ג)         שר הביטחון יורה למפקד כוחות צה"ל ביהודה והשומרון לבטל כל צו, הנחיה או פקודה שיש בהם כדי לסתור הוראות חוק זה.

ביצוע ותקנות

4.

השר המכהן כיושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות ממונה על ביצועו של חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

תוספת[1]

דברי הסבר

בתקופה האחרונה מסתמן כי הפלסטינים מתכוונים ליזום מהלך מדיני של הכרזה על מדינה שתוכר על ידי חלק מאומות העולם. במהלך מדיני זה, אם יתרחש, ישראל תמצא עצמה במציאות חדשה שלפיה תהא הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בשטחי יהודה והשומרון. לנוכח אפשרות זו, ראוי כי ישראל תסיר מעצמה אחריות ושליטה ביישובים הפלסטינים בשטחי יהודה והשומרון, ולצד זאת, לא תזנח את היישובים בהם יש רוב יהודי בשטחים אלו.

הצעת החוק, אשר מקורה בשיקולים מדיניים מובהקים, באה לקבוע את חובתה של ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על כל היישובים היהודיים בשטחי יהודה והשומרון וכן על כל צירי התנועה המובילים ליישובים אלה, זאת לשם הענקת ביטחון לאזרחים הישראלים המתגוררים בתחום היישובים היהודיים ביהודה והשומרון.

עד כה, עמדתן של כל ממשלות הליכוד בישראל הייתה כי בכל הסדר קבע שיחתם עם הרשות הפלסטינית, היישובים המצויים בתחום יהודה והשומרון יועברו לריבונותה של מדינת ישראל. משכך, ראוי כי עם הכרזה על מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי יחול החוק הישראלי מיידית על כל היישובים היהודיים באזור זה.

להכרזת המדינה הפלסטינית באופן חד-צדדי תהיה השפעה מיידית והרת גורל על חיי היומיום של האזרחים הישראלים המתגוררים בתחום היישובים היהודיים ביהודה והשומרון. לאור העובדה כי העמדה של ממשלות ליכוד בישראל הינה כי בכל הסדר מדיני עתידי יוותרו היישובים היהודיים ביהודה והשומרון, לרבות צירי הביטחון אליהם, בתחום השליטה של מדינת ישראל, ותוחל עליהם הריבונות הישראלית, הרי שחובה לשמור על  חיי התושבים המתגוררים ביישובים  הללו. היישובים היהודיים ביהודה והשומרון ותחום השיפוט של היישובים המצויים שם, ייקבע בתשריטים אשר יצורפו להצעת חוק זו בעת הכנתה לקריאה הראשונה. לאור העובדה כי ההכרזה הפלסטינית בוצעה משיקולים פלסטיניים מדיניים ובינלאומיים, שיש לקבל החלטות מסוג זה באופן מיידי, כדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים של המדינה, על  אופיים היהודי של היישובים ביהודה והשומרון ועל חיי וביטחון המתיישבים היהודיים באזורים אלה. 

 ---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ד' בסיוון התשע"א – 6.6.11


[1] רשימת היישובים המנויים בתוספת תוסף בעת הכנת הצעת החוק לקראת הקריאה הראשונה.



[1] הזיקה של עם ישראל לארצו מתבטאת בתורה, בתרבות ומנהגי העם היהודי: מצוות עלייה לארץ ישראל ולירושלים בפרט (ואם לא בחיים, אז  הגעה לקבורה), אזכור בניית ירושלים במגוון תפילות ובחגים, 4 צומות, אזכור בחתונה, סיוע ליהודי ארץ ישראל בשליחת כספים (דמי חלוקה), 669 ציונים ועיר הנ"ך (ומנגד ללא אזכור אחד בקוראן).

[2] תחילה נחלת ארץ ישראל ניתנה מנח לשם (יובלים, פרק ט'), ואז לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, וכן חוזר בחומש ובנביאים עשרות פעמים (אמנם בתנאי של קיום המצוות).

[3] הכיבוש של הרבה מהמדינות המערביות בעבר ועד היום שונה בתכלית מחזרת ההתיישבות של עם ישראל לארצו – לשאר כל המדינות אין שורשים תורניים/רוחניים/התיישבותיים/תרבותיים/כלשהם לשטח שכבשו: מארה"ב על האינדיאנים והחרבת אפגניסטאן, המשך בקולוניסטים הבריטיים הגדולים בעולם שעד היום  מחזיקים בשטחים כבושים כמו איי מאלבינס (פוקלנד), המשך בגיבלטר שספרד טוענת להחזרה אליה, לצד שהיא מחזיקה בשני אזורים כבושים במרוקו ובקטלוניה, הלאה לצרפת שלא מוכנה לשחרר את קורסיקה, וכלה ברומניה כבשה את טרנסילבניה, ועוד מדינות רבות.. יתרה מזו, אומות העולם מגנים על הפלסטינים למרות שהם התוקפניים נגד אזרחי מדינת ישראל, ואינם דואגים לעם ישראל, כפי שלא דאגו לו בתקופת השואה: "כִּי, הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה--וּבָעֵת הַהִיא:  אֲשֶׁר אשוב (אָשִׁיב) אֶת-שְׁבוּת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.  וְקִבַּצְתִּי, אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים, אֶל-עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם, עַל-עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם, וְאֶת-אַרְצִי, חִלֵּקוּ." (. יואל ד').

[4] וזו גם הבטחה-נבואה בתורה: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.  וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה." (ויקרא כו').

[5] אפילו מדינת ירדן ששלטה בחלק בגדה המערבית, מעולם לא סיפחה את שטחים אלו למדינתה, ועוד הכריזה על אי-הכרה בשטחים אלו, בשנת 1988.

[6] למשל, 'סעיף ארץ ישראל' - סעיף 80 במגילת היסוד של ארגון האומות המאוחדות (מסמך היסוד, מעין "חוקה" של האו"ם) משנת 1945, מעגנת את הזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ ישראל כנצחיות, אשר אי אפשר לבטלן ללא הסכמת העם היהודי.

[7] כגון שאם נפקיר את הר השומרון לפלסטינים, הם עלולים להתקיף את מישור החוף, שכל רוחבו עד לים הינו רק כ-20 ק"מ להתקפה/שליטה/כיבוש ממעלה הרי השומרון. מפות המחשת ההגנה: http://myisrael.org.il/maps/

[8] שליש מהערבים נסו טרם החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, בכט' בנובמבר 1947. קריאות והודעות מנהיגי היישוב הערבי-פלסטינאי מתועדות במסמכים בריטים. כמו כן, הערבים-פלסטינאיים זיהו והגדירו את עצמם כשבעת עמי כנען הקדמונים, כלומר שעליהם לנוס על נפשם כי זכות עם ישראל שבה להם כימי קדם.

[9] הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט למרות שלא עמדו בקריטריונים בין-לאומיים, ובכך מקבלים סיוע כספי ותמיכות שונות. וזאת, למרות שהם הגיעו לארץ ישראל מארצות ערב רק בתקופה קצרה לפני 1948 [ואין זה עומד באמנת הפליטים הבינלאומית]) שמקבלים מאונר"א וכן צאצאיהם (בעוד שיהודים אפילו לא מקבלים על השואה).

[10] 850,000 יהודים פליטים שגורשו ממדינות ערב, ומלבד רכוש מיטלטלין, הוחרם להם שטח אדמה של 45,000 קמ"ר (פי 4 גדול משטח מדינת ישראל). בתאריך 10/9/12 התקיים כנס בינלאומי בנושא "צדק לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב" ביוזמת הקונגרס היהודי העולמי, משרד החוץ והמשרד לאזרחים ותיקים, ובתאריך 21/9/12 הועלה הנושא לאו"ם. להרחבה: http://www.herzliyaconference.org/_Uploads/2910Plitut.pdf . בזאת מומלץ לקדם הצעת חוק לפיצוי פליטים יהודים מארצות ערב במסגרת תהליך השלום, התשס"ט-2009 של חה"כ נסים זאב: http://oknesset.org/committee/meeting/762/

[12] "בכל הנוגע לשאלת ההסתה כנגד מדינת ישראל או כנגד העם היהודי, סקירה של הדוחות המרכזיים מן השנים האחרונות אשר בחנו את ספרי הלימוד הפלסטיניים החדשים אינה מעלה תמונה חד-משמעית של הסתה ישירה וגורפת לאלימות או לטרור כלפי יהודים או כלפי ישראל. עם זאת, המחקרים מצביעים על כך שספרי הלימוד הפלסטיניים לוקים בהיעדר מרכיבים של חינוך לשלום, ובמקרים רבים – גם בהיעדר הכרה ברורה בקיומה של מדינת ישראל. בתוך כך, נמצא כי ספרי הלימוד אינם מעבירים מסר של פיוס עם ישראל, וכי ישנה התעלמות מהקשר של העם היהודי אל ארץ ישראל וכן השמטה כמעט גורפת של מדינת ישראל ושל שמות אתרים ויישובים ישראליים ממפות הכלולות בחומרי הלימוד הפלסטיניים." הכנסת, מרכז המחקר והידע: סוגיית התכנים של ספרי הלימוד הפלסטיניים: היחס ליהודים, לישראל ולשלום. www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02572.pdf

[13] בלבנון, למשל, אינם רשאים לעסוק במקצועות מסוימים; הם מוגבלים באזורי מגורים; 56 אחוזים מהם מובטלים; 66 אחוזים מהם חיים מתחת לקו העוני. שורה של חוקים בלבנון מגבילה את הזכות לאזרחות, לרכוש ולעיסוקים בתחומי המשפט והרפואה.

כניסות: 1725
קטגוריה: ציונות עידכון אחרון ב-שלישי, 19 יולי 2016 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

באתר זה אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ ללא צורך בציון המקור